התריס הצמצם ומה שבניהם
 
כמו בצבא גם בצילום ישנם 3 גורמים עיקריים לחשיפה נכונה, צילום בפורמטים טובים ונכונים למצב התאורה נשענים על 3 גורמים- תריס, צמצם ואסא או בימינו ISO
הפעם נתמקד ב 2 גורמים עיקריים התריס והצמצם.
 
התריס-Shutter 



 

ממקום בחלקו הקדמי של גוף המצלמה מאחורי המראה (במצלמות SLRוחלק מהמדיום פורמט).במצלמות אנלוגיות ניתן להבחין בו גם מחלקה האחורי של המצלמה בסמוך לגב הסרט:



התריס בנוי על פי רוב מ 2 חלקים של עלים (עלי סגסוגת). מטרתו לחשוף את החיישן (או הפילים באנלוגי) למשך הזמן שנקבע לכניסה של אור ,תנועת התריס היא עוקבת הראשון מתחיל לנוע מיד עם לחיצה על כפתור החשיפה ומיד אחריו ( בהתאם למשך החשיפה ) עוקב השני.
תפקידו העיקרי של התריס הוא כאמור משך הזמן של החשיפה והשימוש העיקרי בנתון זה הוא בהקפאה או מריחה של תנועה בדוגמא הנ"ל ניתן לראות בהבדלים הברורים של משך החשיפה שנוצר במהירות תריס גבוהה ומהירות נמוכה.




הצמצם- Aperture




תפקידו העיקרי הוא לווסת את כמות האור הנכנסת דרך הפתח שהצמצם יוצר כתוצאה משילוב של עלים בצורת פרח סגור או פתוח.
על פי רוב הצמצם ממוקם בעדשה ובהתאם לסוג העדשה ואיכותה נקבל מספר הצמצמים הניתן בהם לחשוף את התמונה לאור. הנתון הופיע על גבי העדשה מציין את הצמצם הפתוח ביותר שהעדשה יכולה לתת כגון F/1.4או F/3.5-5.6.




 
 עיקר השימוש בערך הצמצם משפיע על עומק השדה בתמונה.
עומק שדה- השטח מלפני ואחרי מישור הפוקוס שטח שנכנס לפוקוס כאשר אנו סוגרים צמצם השטח הזה גדל וככל שאנו פותחים צמצם אנו מקבלים עומק שדה מינימאלי
 
דוגמאות:



 
כפי שניתן להסיק מתחילת המאמר הצילום נשען על 3 פרמטרים , יכולתו של הצלם לשלוט בכל אחד מהמרכיבים הנ"ל היא זו שתקבע האם הצילום הסופי יהיה טוב, בינוני או גרוע ואולי אפילו מצויין.
היכולת להבין את האור ולנתב אותו דרך אותם פרמטרים על מנת לאפשר ליכולת הביטוי האומנותית של הצלם להשפיע על האובייקט המצולם ולהוציא את הצילום הטוב ביותר מהנתונים הקיימים בשטח.
 
אין מאמר זה בא להעביר לידי הקורא את הידע הטכני המלא בשימוש בצמצם תריס ואסא. ידע כזה מצוי בשפע ברחבי הרשת, מטרתי היחידה במילים אילו היא לפתוח את עיניי המתבונן  להבנה של מה תהייה התוצאה כתוצאה מקבלת החלטה של שימוש בצמצם זה או אחר ולהשאיר את יכולת הביטוי וההבנה לכם הקרואים לפרשנות אישית ולהתבוננות ולמידה עצמית.
מכיוון שנושא האסא הינו נושא העומד בפני עצמו ועם זאת הינו מרכיב בסיסי בכל צילום אצא מנקודת הנחה שגם בשימוש בצילום במצב ידני עפ"י רוב האסא יהיה אוטומטי או לחילופין 400-100 באור יום ו- 800-1600 בערב (תלוי במצלמה כמובן).
עם זאת אתייחס לנקודה אחת לגבי ההשלכות של שימוש באסא גבוהה בחיישן דיגיטלי  (אסייג את דברי בכך שאין זה תקף לגבי כל החיישנים אולם בהחלט ניתן להבחין בכך בחיישנים מדור ישן או במצלמות קומפקטיות שלא נותנות עיבוד טוב לאפקט הרעש)
בדוגמא הנ"ל ניתן לבחון ולהשוות את השימוש באותו הצילום עם רגישות שונה על ידי העלה של הרגישות (אסא) ניתן לראות כיצד נוצר "רעש" בצילום בעולם האנלוגי השתמשו במושג של גרעיניות שנוצרה משימוש בסרט בעל רגישות גבוהה , בעולם הדיגיטלי החליף מושג הרעש את מושג הגרעיניות ולעיתים ניתן לראות שהרעש כה חזק עד שהוא יכול להרוס את הצילום , כמובן ישנם דרכים "לעקוף" את הפגם הזה אולם פה לא ארחיב את הנושא ואשאיר לכם להתרשם ממה שקורה בשימוש באסא :




המספרים למעלה מציינים את פרמטר האסא בזמן הצילום.